החלטה בתיק בע"מ 7916/03

השופטת א' חיות

כללי

           בפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר ביטל את החלטת בית המשפט לענייני משפחה וקבע כי תביעת המזונות שהגישו המבקשים - ילדיו הקטינים של המשיב - נגד המשיב, תידון כתביעה לשינוי דמי מזונות שנפסקו ולא כתביעה חדשה לתשלום דמי מזונות.

העובדות וההליכים

1.        פלוני המשיב ופלונית (להלן: האב והאםבהתאמה) נישאו זה לזו בשנת 1990.  המבקשת 1 (ילידת 1991) והמבקש 2 (יליד 1993) הם הילדים שנולדו לבני-הזוג מנישואין אלה. הנישואין לא עלו יפה, ובמהלך השנים 1995-1996 ניהלו בני הזוג הליכים משפטיים האופייניים לסכסוך גירושין. ההליך הראשון הוגש על ידי המבקשים באמצעות האם לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ובו עתרו לקבלת דמי מזונות מן המשיב. הליך זה הסתיים בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 16.11.1995. כמו כן התנהל בין בני הזוג בשנת 1996 הליך גירושין בבית הדין הרבני האזורי באשדוד. הליך זה הסתיים אף הוא בהסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 7.2.1996 ובו הסכימו בני הזוג על הגירושין. כמו כן נכללו בהסכם זה תניות לעניין מזונות המבקשים, שהיו שונות במידת-מה ממה שהוסכם ביניהם קודם לכן בהסכם הפשרה שאושר בבית המשפט המחוזי. דא עקא, המשיב נמלך בדעתו ועתר לבית הדין לביטול אותו הסכם יום אחד בלבד לאחר שאושר. בית-הדין דחה את הבקשה ובעקבות כך, התנהלו בין בני הזוג הליכים נוספים בבית הדין הרבני הגדול וכן בבית הדין הרבני האזורי בירושלים. בסופו של דבר, הושג בין בני הזוג הסכם גירושין נוסף, אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני האזורי בירושלים ביום 16.10.1996. הסכם זה (להלן: הסכם הגירושין), החליף את הסכם הגירושין מיום 7.2.1996 (להלן: ההסכם שבוטל), וכלל אף הוא תניות בעניין מזונות המבקשים.

2.        לאחר שנכרת הסכם הגירושין, התגרשו בני הזוג וכארבע שנים לאחר מכן, ביום 14.1.2001, הגישו המבקשים באמצעות האם תביעה נוספת נגד האב בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד. תביעה זו הוכתרה לכתחילה בכותרת "מזונות ילדים, הגדלה" אך סמוך לאחר שהוגשה, עתרו המבקשים לתיקון התביעה וביקשו להגדירה כ"תביעה עצמאית". האב לא התנגד לתיקון שנתבקש, אך הדגיש כי כך או כך מדובר על פי עמדתו בתביעה לשינוי דמי מזונות שכבר נפסקו ולא בתביעה ראשונית לפסיקת דמי מזונות. אבחנה זו, יצוין כבר עתה, יש לה משמעות רבה באשר למהות ההליך ובאשר למסד העובדתי שעל המבקשים להניח לצורך פסיקת דמי המזונות הנתבעים. ככל שבתביעה לשינוי מזונות שנפסקו עסקינן, על המבקשים כמי שעותרים להגדלת סכום המזונות להראות כי חל שינוי נסיבות המצדיק להגדיל את הסכום (ראו: ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה פ"ד לו(3) 187; ע"א 749/83 ליפינסקי נ' ליף פ"ד לח(3) 126; ע"א 442/83 קם נ' קם פ"ד לח(1) 767; ע"א 177/81 גלעדי ואח' נ' גלעדי פ"ד לו(3) 179; ע"א 3924/90 לסמן ואח' נ' לסמן (לא פורסם); ע"א 1418/90 מאור ואח' נ' הרשנהורן פ"ד מה(3) 95; ע"א 5651/91 לב-רן ואח' נ' לב-רן (לא פורסם)). לעומת זאת, אם בפנינו תביעה ראשונית לפסיקת דמי מזונות למבקשים, כי אז יבחן בית המשפט את צורכי המבקשים כפי שיוכחו בפניו בעת הדיון ועל בסיס צרכים אלה יקבע את דמי המזונות שהמבקשים זכאים להם. זאת, בלא להביא בחשבון את סכום דמי המזונות שנפסקו להם בעבר.

3.        לתמיכה בטענתו כי המדובר בתביעה לשינוי דמי מזונות שנקבעו כדין בעבר, ציין האב כי מזונות המבקשים הוסדרו בשנת 1996 במסגרת הסכם הגירושין אשר אושר כפסק דין בבית הדין הרבני האזורי בירושלים, כאמור. האב הוסיף וטען כי סכום דמי המזונות שנקבע באותו הסכם תואם בעיקרו את סכומי המזונות עליהם הסכימו הצדדים בהליכים הקודמים שהתנהלו ביניהם, הליכים אשר בהם נידון לפרטיו ההסדר בענין  מזונות המבקשים. בהקשר זה הפנה האב אל ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בעניין תביעתם של המבקשים למזונות, ואל הליך הגירושין שהתנהל בין בני הזוג בבית הדין הרבני האזורי באשדוד. לטעמו קיימו בית המשפט המחוזי וכן בית הדין הרבני האזורי באשדוד, כל אחד בתורו, דיון ארוך וממצה בעניין מזונות המבקשים, וסכום המזונות שעליו הוסכם לבסוף בהסכם הגירושין הוא, לגירסתו, תולדה של דיונים אלה. לפיכך, כך טען האב, אין המבקשים זכאים להגיש עתה תביעת מזונות ראשונית, אלא רק תביעה להגדלת דמי מזונות שכבר נפסקו, בה יש לדון לגופה.

           מנגד טענו המבקשים כי יש מקום לאפשר להם לנהל את תביעתם כתביעת מזונות ראשונית בפני בית המשפט לענייני משפחה, משום שסכום המזונות שנקבע בהסכם הגירושין נקבע ואושר על ידי בית הדין הרבני האזורי בירושלים בלא שבית הדין קיים דיון ענייני וממצה בצורכי המבקשים, ולטענתם דיון כזה לא התקיים גם בפני הערכאות האחרות שאישרו הסכמים קודמים בין הצדדים.

החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה

4.        בית המשפט לענייני משפחה (כבוד השופטת ש' גולן) קיבל את הבקשה לתיקון כתב התביעה וקבע כי יש לראות את תביעתם של המבקשים כתביעה עצמאית, בציינו כי על-פי ההלכה הנוהגת אין הילדים כבולים להסכם שנקשר בין הוריהם לעניין המזונות אף אם אושר כדין בהליך קודם, אלא אם כן הייתה באותו הליך התייחסות נפרדת ועניינית לנושא המזונות. במקרה דנן, כך קבע בית המשפט, לא היה באיזה מן ההליכים שהתנהלו בין האב לבין האם, בשמה או בשם המבקשים, דיון ענייני באשר לסכום המזונות שזכאים לו המבקשים ולפיכך, אין המבקשים קשורים לסכום המזונות שנקבע להם בהסכם הגירושין. אשר להליך שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשנת 1995 ציין בית המשפט לענייני משפחה, כי סכום המזונות שאושר על ידי בית המשפט בנותנו תוקף להסכם הפשרה שהושג אז, היה נמוך בכ-15% מן הסכום שפסק הוא עצמו למבקשים במסגרת בקשתם למזונות זמניים, לאחר שבחן את צרכיהם. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף וציין כי בטרם אושר ההסכם בבית המשפט המחוזי הצהירה האם כי סכום המזונות הנקוב בו אינו מספיק לצורכי מחייתם של המבקשים, וציינה כי הסכמתה היא במסגרת פשרה בלבד. בנסיבות אלה, ובהעדר קביעה ברורה אחרת של בית המשפט המחוזי, סבר בית המשפט לענייני משפחה כי לא ניתן להסיק שצרכי המבקשים נידונו ונבחנו באופן ממצה בטרם אושר הסכם הפשרה משנת 1995 על-ידי בית-המשפט המחוזי. אשר להסכם הגירושין שהושג בבית הדין הרבני באשדוד קבע בית המשפט לענייני משפחה, כי עיקר ההליך אשר נדון שם נסב על עניין גירושי בני הזוג, ואילו המבקשים לא היו צד לאותו הליך ועניין מזונותיהם לא נידון במסגרתו באופן ממצה. בהקשר זה הפנה בית המשפט לגרסת המשיב עצמו אשר הלין בפני בית הדין הגדול, בין היתר, על כי הדיון ההוא היה מהיר ובהול ולא נתאפשר לו להבין ולדעת מה אירע בו. עוד קבע בית המשפט לעניני משפחה כי הליך הגירושין האחרון שהתקיים בבית הדין הרבני האזורי בירושלים ובמסגרתו הושג הסכם הגירושין לא כלל אף הוא דיון ענייני וממצה בעניין מזונות  המבקשים. בשל כל הטעמים הללו, דחה בית המשפט לענייני משפחה את טענותיו של המשיב וקבע, כאמור, כי המבקשים אינם מחויבים לסכום דמי המזונות אשר נקבע בהסכם הגירושין והם רשאים להגיש תביעת מזונות עצמאית וחדשה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

5.        האב לא השלים עם החלטתו זו של בית המשפט לענייני משפחה, והגיש לגביה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, דן בה כבערעור וקיבל את הערעור. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בשנת 1995 לא נדון אמנם באופן ממצה עניין מזונות המבקשים, אך שונה הדבר בכל הנוגע להליך שהתנהל בפני בית הדין הרבני האזורי באשדוד. בהליך זה, כך קבע בית המשפט, נכתב בפסק הדין באופן ברור כי "גובה המזונות נשקל היטב על ידי הרכב בית הדין, בהתאם לנתונים של הצדדים ובהתחשבות טובת הילדים". בהחלטה מאוחרת יותר שנתן בית הדין בעקבות בקשת ביטול פסק דין שהגיש האב צוין כי "בית הדין הקדיש בקירוב לשלוש שעות את זמנו לצדדים ובמשא ומתן מייגע על כל פרט קטן כגדול הוקדש זמן רב בין מצד הצדדים ובין מצד בית הדין". מדברים אלה הסיק בית המשפט המחוזי כי נושא מזונות המבקשים אכן נדון לגופו באופן ממצה בהליך שהתקיים בפני בית הדין הרבני האזורי באשדוד ועל כן, כך הוסיף וקבע, יש לראות את המבקשים כמי שמחויבים לסכום המזונות אשר הוסכם ואושר בפסק דין בתום אותו הליך, ואת תביעתם הנוכחית יש לראות כתביעה לשינוי דמי מזונות ולא כתביעה עצמאית.

הבקשה שבפנינו

6.        בבקשת רשות ערעור שהגישו, מלינים המבקשים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשים מציינים כי בית המשפט המחוזי התעלם מן העובדה שהסכם הגירושין אשר אושר על ידי בית הדין הרבני האזורי באשדוד בוטל, ותחתיו נכרת הסכם הגירושין שאושר כאמור על ידי בית הדין הרבני האזורי בירושלים. על כן, כך טוענים המבקשים, טעה בית המשפט המחוזי בהתייחסו לדיון שהתקיים בבית הדין האזורי באשדוד, דיון שלטעמם אינו רלוונטי לענייננו. המבקשים מוסיפים וטוענים כי, מכל מקום, הדיון בבית הדין האזורי באשדוד בעניין מזונותיהם לא היה ענייני וממצה כלל וכלל, והדבר עולה מטיעוני הערעור שהעלה האב עצמו בפני בית-הדין הרבני הגדול.

           האב, מצדו, סומך ידיו על מסקנתו של בית המשפט המחוזי וטוען כי יש לדחות את הבקשה על הסף באשר אין היא מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי". מכל מקום, כך מוסיף האב וטוען, אין לקבל את הבקשה לגופה, וזאת מן הטעמים אותם העלה בבית המשפט לענייני משפחה ובבית המשפט המחוזי, כמפורט לעיל.

7.        בהמלצתנו, ניהלו הצדדים מגעים להשגת פשרה בעניין סכום דמי המזונות, על-מנת לייתר את המשך ההליכים כולם. למרבה הצער, לא צלחו מגעים אלה ולפיכך הגיעה העת להכריע בבקשה. לאחר שבחנו את טענות הצדדים בכתב ובעל פה, החלטנו לקבל את הבקשה ולדון בה כבערעור.

דיון

8.        חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 קובע בסעיף 12(א) כי:

הסכם בדבר מזונות של קטין וויתור על מזונות כאלה אינו קושר את הקטין, כל עוד לא אושר על ידי בית המשפט